לו היו לי כנפיים

לו היו לי כנפיים

ביום ראשון האחרון (26.04) יצא בנק הפועלים בגיבוי העירייה בקמפיין חדש שנקרא "בתים בשדרה" במסגרת התערוכה יוצגו למשך שבועיים מיצגים של "בתים אקולוגיים" בשדרות רוטשילד שיסמנו את בית העתיד, ירוק , נקי וכה יפה. התערוכה, כך נאמר במודעות, פתוחה לציבור הרחב ובדרך אגב הציבור הרחב גם יוכל ללמוד ולהתרשם מהפרוייקט החברתי של בנק הפועלים שנקרא "משכנתא ירוקה". במבט ראשון הכל נראה חיובי, בתים עתידיים, תערוכה בחינם, עתיד ירוק ועוד אפשרויות של הציבור הרחב ליהנות מהמרחב הציבורי שהוא משלם עליו. אך לו רק הדברים אכן היו כך. הקשר של הפרוייקט למרחבים ציבוריים, לתפיסה ירוקה כל כך עמום ומנותק שכמעט ואי אפשר לראות אותו.

ביום ראשון בערב התערוכה נפתחה, אך לא לציבור הרחב אלא רק לחבריה של שרי אריסון ולאנשים שמקושרים לאמנים, במשך שעות ארוכות חלק משדרות רוטשילד נלקח מהציבור הרחב מבלי לידע אותו ומבלי לשאול אותו. הייתכן שמדרכה שתפקידה להיות עורק תנועה להולכי רגל תיסגר רק בשביל אירוע לאלפיון העליון? למי שייכת העיר ולמי שייכים השטחים הפתוחים שלה? לנו או לשרי אריסון?

ולו רק זו הייתה הבעיה. באחד הפעמים שבהם פתחתי את המעטפה הצבעונית והיפה של חשבון הארנונה קיבלתי עלון בצבע ירוק בהיר שכמעט אפשר היה להריח את ניחוח העשב עולה ממנו שבו אומרת העירייה שהיא מחוייבת לחשיבה ירוקה ומאה קילומטרים של שבילי אופניים נסללו בעזרת טובי המומחים ההולנדים שהוטסו במיוחד מאמסטרדם לתל אביב כדי לעזור לנו בלבאנט להפוך לעיר מקסימה שבה תושביה רוכבים על אופניים ושורקים להנאתם. ואכן אלפי קווקווים וציורים יפים של אופניים צוירו על מדרכות קטנות שפחי זבל, אופנועים ודוכנים של מפעל הפיס קוטעים את הרצף של השבילים שמתחילים במקום אחד, נעלמים לכמה עשרות מטרים ואז חוזרים בדרך פלא, מותירים את רוכב האופניים המבולבל אובד עצות ושואל את עצמו איה שביל האבנים הזהובות?

שדרות רוטשילד היו בין השדרות הראשונות שבהן קווקו שביל אופניים שפעם אחת נמצא בצד הימני, פעם בצד השמאלי, פעם כלל לא ופעם על מעבר חציה. שביל מבותר בבתי קפה, כיסאות, ספסלים ועצים שתקועים במרכזו.  אחרי רכיבה על שדרות רוטשילד רוכב האופניים התל אביבי בנוי לכל מסלול סללום בכל תחרות אופניים בינלאומית, אולי זו הייתה כוונת העירייה בשיחותיה עם המומחים ההולנדים. אך השיא של מסלול הסללום מגיע עם התערוכה הירוקה והנעימה של פועלים משכנתאות. המיצגים הירוקים הונחו על שביל האופניים ועל שביל הולכי הרגל, הופכים את רכיבת האופניים על השדירה לבלתי אפשרית ולסכנת התנגשות של רוכב אופניים בעגלת תינוק חלילה או בכלב שמתרוצץ לו בשמחה. פניתי לעירייה והתלוננתי שיש בית בצורת סובארו פשע על נתיב האופניים שלי ושאני לא יכול לרכוב עוד על הנתיב. המוקדן במאה ושש היה קצת המום, מה אני מפריע לו עכשיו עם השטויות האלה? נהדפתי ברכות עם התשובה הנצחית "יחזרו אליך".

האם עירייה ירוקה שמתייעצת במומחים הולנדים תחשוב לבטל שביל אופניים באמתלה ירוקה? על מה העירייה חושבת באמת כשהיא אומרת שביל אופניים? על אופציה אמיתית לכלי הרכב או סתם למתג את עצמה כעירייה ירוקה כי זה הבון טון? הגיע הזמן שהעירייה תעמוד מול ציבור רוכבי האופניים שגדל בצורה דרמטית בכל יום ותאמר מה המדיניות שלה. אם אכן שבילי אופניים הם צורך אז מדוע לחסום אותם? האם העירייה תחשוב להניח את המיצג על הכביש ותעצור את תנועת המכוניות? ברור שלא. אם כך הדבר הרי שהעירייה משקרת לנו, מסבנת אותנו, משתיקה אותנו ופשוט לא שמה עלינו.

אז כעת אני פונה אל עיריית תל אביב ולעומד בראשה שבתמונתו בדף הפייסבוק שלו הוא נראה רוכב על אופניים בפריז (כי כנראה כאן הוא יודע שזה מסוכן), ושואל אותם, מהי המדיניות שלכם? קמפיינים מתוקשרים היטב של תאגידי ענק שנואי הציבור על חשבון המרחב הציבורי או אכן מדיניות ירוקה.

אמור לי, מר חולדאי, האם אי פעם באמת רכבת עם אופניים בתל אביב? ואמור לי מר חולדאי, כמה שילמו לך כדי לסגור לי את המדרכה לכמה שעות טובות ולהכריח אותי רוכב האופניים לרכוב על הכביש ולסכן את חיי במסלול המוות שבו אני צריך להתחמק מנהגי אוטובוס, מוניות ואופנועים זועמים? כמה שילמו לך בשביל לגזול להולכי רגל את המדרכה שלהם? את השלווה שלהם? את הספסל שלהם? אמור לי מר חולדאי, ובפעם הראשונה היה כן עם עצמך ותעשה לי טובה, היה כן איתי, למי אתה באמת חושב שהעיר הזו שייכת?

שלך, רוכב אופניים תל אביבי.