רות המואביה- סיפורה של עובדת זרה

דמותה של רות עלתה לאחרונה מספר פעמים בדיונים של מתנגדי גירוש ילדי המהגרים הלא יהודים מישראל תחת ההבנה שמגילת רות היא מגילה שמבקשת להראות חמלה כלפי הגרים שחיים בתוכנו, הרי אחרי הכול רות מואביה היא ולא פחות מאשר הסבתא רבא של דוד המלך. הרטוריקה הזו החזירה אותי אל אותה מגילה קטנה ועצובה בת ארבעה פרקים שמתארת יותר מכל את העולם הנורא שנשים חיות בו, אז והיום. הארגונים הנפלאים האלה שעוזרים לילדים הישראלים הלא יהודים להישאר בארץ עושים עבודת קודש והם (בנוסף לכמה ארגוני שמאל קטנים) הסכר האחרון שעומד בפני נחשול הגזענות שמתרגש על ישראל ומאיים להציף אותה ברוע צרוף ושנאת חינם. אך השימוש החוזר במגילת רות כעלה תאנה שמראה שאכן יש מגמות יהודיות (אם אכן אפשר לקרוא למקרא מסמך יהודי) שתומכות במגע ישיר עם גרים/זרים/מהגרים הוא לדעתי ולצערי לא נכון. הדעה הרווחת בחוגים למקרא בישראל אומרת שמגילת רות היא אנטיתזה ופולמוס כנגד עזרא ונחמיה, במיוחד ספר עזרא שיוצא כנגד נישואים לזרים וקורא לגרש את הנשים הנוכריות.

וַיָּקָם עֶזְרָא הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַתֶּם מְעַלְתֶּם וַתֹּשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת לְהוֹסִיף עַל־אַשְׁמַת יִשְׂרָאֵל׃

‎‏וְעַתָּה תְּנוּ תוֹדָה לַיהוָה אֱלֹהֵי־אֲבֹתֵיכֶם וַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ וְהִבָּדְלוּ מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וּמִן־הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת׃ (עזרא י' 10-11)

והנה רות, אישה נוכרייה שעל פי התפיסה הישראלית התגיירה והייתה לסבתא רבא של דוד המלך, ראש שושלת המלכים של יהודה ואב ישראל, מהווה דוגמה לכך שכן אפשר לחיות עם גרים. אך לפני שנפליג בשבחו הפלורליסטי של הטקסט המקראי צריך להבין את סיפורה של רות שמתחיל ונגמר עם סיפורה של נעמי. נעמי הייתה נשואה לגבר ישראלי אפרתי ששמו אלימלך והיו לה שני בנים, מחלון וכיחלון. בזמן הרעב ביהודה אלימלך ירד עם נעמי ובניו לארץ מואב, אלימלך מת ובניו נושאים נשים נוכריות, ערפה ורות. מחלון וכיחלון מתים גם הם ונעמי מחליטה לחזור ליהודה ואומרת לכלותיה שהן יכולות לעזוב אותה ולמצוא לעצמן בעלים אחרים. ערפה עוזבת את נעמי ורות נשארת ואומרת לה את אחד הפסוקים היפים בעיני במקרא:

‏וַתֹּאמֶר רוּת אַל־תִּפְגְּעִי־בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל־אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי׃

‎בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי וְכֹה יֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ׃

(רות א' 16- 17)

נעמי הולכת לבית לחם ורות אחריה, מדביקה את צעדיה, הולכת בלאט. בבית לחם חי בחור בשם בעז ממשפחתו של אלימלך. לבועז יש שדות, נערים ושפחות, מה שמרמז על עושרו הרב. רות הלכה ללקט שיבולים בפאת השדה. בעז מגיע ועומד על תל ורואה אותה מרחוק, הוא מצווה על נעריו לאפשר לה ללקט שיבולים במרכז השדה, מאכיל אותה ומשקה אותה עד שהיא שבעה. רות שואלת את בעז:

‏וַתִּפֹּל עַל־פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה׃ (רות ב' 10)

ובעז עונה לה בתורו

‏וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר־עָשִׂית אֶת־חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל־עַם אֲשֶׁר לֹא־יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם׃

‎יְשַׁלֵּם יְהוָה פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת־כְּנָפָיו׃ (רות ב' 11- 12)

רות מספרת את קורותיה לנעמי ונעמי אומרת לה לדבוק עם נערות בעז ולהמשיך ללקט שיבולים בשדה שלו עד גמר הקציר. בגמר הקציר נעמי שולחת את רות למשימה החשובה ביותר שלה: בלילה בעז מתכוון לזרוע שעורים בגורן ועל רות להאכיל ולהשקות את בעז יין:

‏וִיהִי בְשָׁכְבוֹ וְיָדַעַתְּ אֶת־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב־שָׁם וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו וְשָׁכָבְתְּ וְהוּא יַגִּיד לָךְ אֵת אֲשֶׁר תַּעַשִׂין׃ (רות ג' 4)

רות מצייתת לנעמי ועושה את אשר היא ביקשה ממנה

‏וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה וַתָּבֹא בַלָּט וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב׃ (רות ג' 7)

תילי תילים של פרשנויות נכתבו על מה קרה בלילה ההוא בין בועז לרות, האם קרה משהו ביניהם? אם כן האם היה רק מין אוראלי או שמא רות עלתה על בועז? האם היא התעברה ממנו מחוץ לנישואים וגנבה לו זרע? למה בועז מתעורר בבהלה? מה הוא ראה? אקצר את הדיון ואומר את מה שאני חושב לאור הטקסט וחוקרים רבים: רות נכנסת לגורן, משכרת את בועז ושוכבת איתו. אין טעם לנקות טקסט שעמוס בשערוריות מין, תככים ורצח כמו המקרא.

בעז מתעורר באמצע הלילה בבהלה, רואה את רות ושואל אותה מה היא עשתה, רות בתורה אומרת לו שהיא מבקשת שהוא יגאל אותה, בעז מסכים, מתחתן עם רות, קונה את האדמות של אלימלך שנותרו ביהודה ומכריז שכל אשר לאלימלך ומחלון וכיחלון שלו הוא עכשיו.

‏וְגַם אֶת־רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה לְהָקִים שֵׁם־הַמֵּת עַל־נַחֲלָתוֹ וְלֹא־יִכָּרֵת שֵׁם־הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם׃ (רות ד' 10)

העם כולו מריע ומברך, רות יולדת בן ויורדת מהבמה, למעשה רות נעלמת מהסיפור לאחר שהיא עושה את המעשה בגורן לבועז, מרגע זה והילך מדברים עליה והיא לא קיימת ועד לסוף הסיפור:

‏וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת־הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ וַתְּהִי־לוֹ לְאֹמֶנֶת׃

‎ וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד־בֵּן לְנָעֳמִי וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד הוּא אֲבִי־יִשַׁי אֲבִי דָוִד: (רות ד' 16-17)

לכאורה מדובר כאן בסיפור כואב ונוגע ללב על נשים אומללות שנותרו לבדן ללא תמיכה של גברים וניצלו הודות לגבר עשיר ורגיש לנשים. יש כאן אלמנה ונוכריה ש"מתגיירת" כמו שאוהבים לומר וסוף טוב הכול טוב. אבל איפה רות נעלמה? לאן היא הלכה? מדוע נעמי לוקחת את הילד, מדוע נשות ישראל קוראות לילד בשם ולא רות?

מגילת רות אכן מתכתבת עם ספר עזרא ואכן נוגעת במעמד הנשים הנוכריות (שימו לב שלרגע אחד אין כאן איזכור של גברים זרים אלא רק נשים) אך היא לא משמשת פולמוס אלא דרך לנהוג עם הנשים הנוכריות. רות במעמד גבוה יותר מהנשים הנוכריות ביהודה, היא בחרה להאמין באלוהי ישראל וללכת בדרכיו וכתוצאה מכך נהנתה מחסותו של בעז אך לא היא הסבתא רבא של דוד אלא נעמי, הבן שלה אינו שלה אלא זכר לבעלה כפי שאמר בעז: וְגַם אֶת־רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה לְהָקִים שֵׁם־הַמֵּת עַל־נַחֲלָתוֹ וְלֹא־יִכָּרֵת שֵׁם־הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו. בעז עשה את המעשה לא כדי להכניס את רות אל קהל ישראל אלא כדי להגן על הגברים הישראלים ולהכניס את כולם אל האתנוס הישראלי גם אם הם חוטאים ונושאים נשים נוכריות. הכול כדי לשמר את האחווה הגברית היהודאית. היעלמותה של רות מהבמה למרות שקיבלה על עצמה את אורחות ישראל מעידה שגם אם הנוכרייה התקבלה לקהל ישראל אין זה אומר שהיא עדיין יכולה להיות חלק ממנו, כדי להיות חלק מהציבור הזה שקוראים לו ישראל אדם חייב להיות משוייך אליו ביולוגית. במקרה זה רות לא שונה מבלהה, שפחת רחל שהביאה לה את דן ואת נפתלי או זלפה, שפחת לאה שהביאה לה את גד ואשר. רות הביאה לנעמי את עובד דרך זרעו של בעז בן משפחתו של אלימלך- הכול נשאר במשפחת ישראל הטובה והיפה.

אז מה נשאר מרות אחרי שהיא ילדה את הילד? כלום. כאם פונדקאית מהודו, רות נשלפה מהעוני, קיבלה אוכל ודאגה וברגע שילדה נזרקה בחזרה אל החור שממנו נמשתה לקול ספירת המזומנים בידי הגברים. אפשר לומר שבכל זאת יש כאן ניסיון לקבל את האחר ואת הזר אך אם יש ניסיון שכזה מדוע רות נעלמת ונעמי מאמצת לחיקה את עובד? עזרא ביקש להגדיר את האתנוס הישראלי על פי דם וזרע, חוקי מיהו יהודי מגדירים את היהדות על פי ביולוגיה בלבד, רות לא יכולה להיות חלק מהקבוצה הביולוגית הזו ולכן נעלמה, מי יודע, אולי היא גורשה כמו שאר הנשים שעזרא ביקש לגרש.

אז אולי אפשר לראות את רות המואביה ואת סיפורה באור קצת אחר? האם המגילה הזו באה להסביר לנו איך לנהוג בנשים נוכריות? האם היא בעצם מנסה להסדיר את מעמד הילדים? השאירו את הילדים (כוח עבודה זול ויעיל ) והעלימו את הנשים? האם האישה הנוכריה אינה אלא רכוש של נפקד ואפשר להשתמש בה כדי לחזק את זרע ישראל? אפשר לשאול שאלות רבות על מגילת רות ולהמשיך לחקור אותה אך מה שנראה די בבירור הוא העובדה שכדי להיות חלק מהאתנוס היהודאי יש להיות משויך לו בצורה ביולוגית.

אלי ישי לא גזען כמו שמכנים אותו, הוא פשוט יהודי שמפרש את חוקי המקרא כפי שהם כתובים. מי שלא חלק מהעם חייב להיות מוקע החוצה, להיות חלק מהעם פירושו להיות חלק ביולוגי מהעם, הציונות הישראלית כפי שאנו מכירים אותה מקום המדינה גם היא השתמשה בחוקי הדם כדי להגדיר יהודי, אלי ישי לא פועל מתוך הכרתו בלבד (ובל לא נשכח שביבי מאחוריו).

הבעיה הגדולה שניצבת לפנינו היא בעצם מהו ישראלי והאם ישראלי הוא רק יהודי ביולוגי או שמא אפשר לפתוח את ההגדרה הזו להגדרה רחבה יותר שיכולה לכלול את הלא היהודים שחיים כאן בין אם הם ערבים או מהגרי עבודה לא יהודים. אני תומך בכל ליבי ופיזית בארגונים שמבקשים להשאיר את ילדי המהגרים בישראל אך אני חושב שזה לא מספיק. כדי לא להיות כמו היידר, לה פן, ישי וההוא עם השפם, עלינו להתנתק מהמסורת המקראית בכללותה ולהגדיר ישראליות, ישראליות שמנותקת לחלוטין מיהדות ומשורשיה המקראיים. יכול להיות שאכן היה צורך להגדיר את האתנוס הישראלי הקדום על פי דם וגזע כפי שנעשה בתקופת שיבת ציון, אחרי הכל בין המואבים, האדומים והיהודאים כמעט ולא היו הבדלים. אך מה הצורך שלנו בחוקים הביולוגים האלה כעת? כל עוד אנו נאחזים במיתוסים מקראיים שמגדירים אותנו כעם עם בסיס ביולוגי, רות לעולם תישאר מואביה וילדי מהגרי העבודה הלא יהודים ישארו תמיד ילדים זרים.

וותרו על סיפור רות המואביה האומללה, וותרו על פסוקים מקראיים כאלה או אחרים, וותרו על ההגדרות היהודיות האלו והגיע הזמן שנתחיל לחשוב על עם שהבסיס שלו הוא בסיס רעיוני, אינטלקטואלי, רציונאלי ובעיקר הומני ולא על עם שכל קיומו הוא על פי הגדרת האחר ועל פי דם וזרע.