דגל הו דגל

"….ניסיתי ללא הצלחה להיעשות יצור פוליטי. בחרתי לעצמי בני ברית, הייתי נאמן לרעיונות, לא סונוורתי על ידי הדגל, כי אם בחנתי היטב את פניהם של נושאי הדגלים". רומן גארי, הבטחה עם שחר.

השנה החלטתי להגשים חלום ילדות ישן ולנסוע לתחרות האירוויזיון, העובדה שסוף סוף האירוויזיון התקיים בעיר אירופאית מערבית לא יקרה ושדנה אינטרנשיונל מופיעה בו רק תרמה להחלטה שלי. כן, בואו ונגמור את הבדיחות עכשיו, אני הומו שאוהב אירוויזיון ונפל לסטריאוטיפ קלאסי.. תצחקו כמה שתצחקו, האירוויזיון הוא עדיין אחד המופעים הטלוויזיוניים הנצפים ביותר באירופה ותחרות הזמר הגדולה בעולם.

אני זוכר את האירוויזיון שבו דנה זכתה עם השיר דיווה כאילו הוא היה אתמול ולמרות שעברו כבר 13 שנים מאז, עדיין תמונתה של דנה על הבימה בברמינגהם מנופפת בדגל ישראל וקוראת לכולם לבוא לירושלים בשנה הבאה – חרותה אצלי בראש. מסיבת הניצחון הספונטנית בכיכר רבין באותו הלילה, אלפי ההומואים והלסביות שהריעו לדנה וקראו בקולי קולות דיווה מריה, ויוה לדיווה ועשרות דגלי ישראל שהתנוססו באותו לילה באותה מסיבה- כל זה היה למחוז זכרון באישיות שלי, נקודה שממנה התקדמתי והגחתי למציאות אחרת, מציאות שבה אפשרי להיות הומו בישראל של ביבי הראשון ושל הכפייה הדתית של ש"ס, מדינה שבה אפשר להניף את הדגל ולשמוח, מדינה שאפשר לומר ולו לרגע אחד שהיא שייכת גם לי.

אך השנים עברו ואיתם התמימות של גיל 21, הגרתי ממדינת ישראל לניו יורק לשנים רבות, מחשבתי, תודעתי וגם הקיום הלאומי שלי עוצבו מחדש ולא היה אכפת לי עוד ממדינות, דגלים, לאומים ואפילו מהאירוויזיון. ישראל הייתה לזכרון דהוי, מעין מדינה ווירטואלית שמשתקפת מהמרקע של המחשב וקיימת רק כשטכנולוגיה מאפשרת זאת. השנים המשיכו לחלוף וחזרתי לישראל אך הפעם ללא לאום כלל, מסרב להיקרא יהודי או ישראלי, מסרב להניף את הדגל, לעמוד בתקווה או בצפירה של ימי הזכרון, מסרב לחגוג חגים ציוניים או יהודים- מסרב לכל דבר שמדינת ישראל מציעה. כן, אפשר לקרוא לי פוסט ציוני, אנטי ציוני, גיס חמישי, שמאלני מחריב המדינה, מזדיין עם ערבים- זה בסדר, שמעתי הכול.

והנה השנה 2011 ואני מחליט לנסוע לאירוויזיון ומיד נשאלה השאלה, האם אני הולך להניף את הדגל? אחרי הכל האירוויזיון הוא חגיגת לאומים אירופאיים שנועד להציג את התרבות של כל מדינה. למרות העובדה שמדי פעם הייתה הבחלה של זמרים גדולים על בימת האירוויזיון כמו חוליו איגליסיאס, טוטו קוטוניו ואחרים, לרוב הזמרים ששרו היו עלומי שם ויצגו את המדינה יותר מאשר את עצמם, מי שניצח הייתה המדינה והדגל ולא הזמר. בחגיגת הלאומים האירופאית הדגל היה לנס הראשון המונף, האם אני יכול לעודד את דנה עם דגל? איך אנטי לאומי שכמותי (לא רק אנטי ציוני) נסחף אחרי התחרות הזו? מה יש בה?

אין זה סוד שתחרות האירוויזיון מושכת אליה הומואים מכל רחבי אירופה, לעיתים הארנה בדיסלדורף שאירחה את התחרות נדמתה לכינוס ההומואים האירופאי יותר מאשר לתחרות שירה ולשאלה מדוע הומואים אוהבים כל כך את התחרות אין תשובה חד משמעית, אך תשובה נפוצה גורסת שהומואים אוהבים כל דבר שהוא בינלאומי ושקשור לבידור. שימו כמה הומואים ביחד למשך מספיק זמן ובסופו של דבר הם יתחילו לדבר על חברות תעופה ויעדים מועדפים בחו"ל. יכול להיות שהומואים אוהבים תחרויות בינלאומיות בגלל שאין להם ממש לאום? תחרות האירוויזיון שונה ממשחקי כדורגל או מכל ספורט אחר כיוון שאין זו תחרות לשמה, במקרה הזה בניגוד למשחק כדורגל שזה נלחם כנגד זה, כאן המדינות השונות שמתחרות זו בזו מנקדות זו לזו ובעצם מחליטות מי תנצח. כך עשתה ספרד כשנתנה 10 נקודות לישראל שפיגרה בנקודה אחרי ספרד עצמה ובכך העניקה לישראל את הנצחון (אירוויזיון 1979 בירושלים- שיר זוכה הללויה).

לכאורה העובדה שהתחרות היא תחרות של הומואים אירופאים ושאין כאן ממש מלחמת לאומים אלא אחוות לאומים ושדנה משתתפת בתחרות הייתה אמורה לעזור לי להניף את הדגל הישראלי ולתמוך בדנה אך בכל זאת היה לי מאוד קשה עם הרעיון, איך אני יכול להניף דגל של מדינה שאני מתנגד למדיניות שלה ולא מזדהה עם מעשיה? לאורך התחרות הנפתי דגלים של שבדיה, יוון, אירלנד, גרמניה, בוסניה, צרפת, אזרבייג'ן הזוכה, ואפילו של לבנון אבל לא יכולתי להניף את הדגל הישראלי.

בשלב מסוים או ברגע של שכרות קשה במיוחד, נכנסתי לשירותים של הארנה וראיתי את התמונה הבאה, אני חייב לציין שלא היה פשוט להכניס מצלמה לשירותים ולצלם גברים משתינים..

20110521-033111.jpg

באותו רגע שבו דגלי שבדיה ושוויץ השתינו, ושדגל אירלנד בדיוק יצא מהשירותים ולא הצלחתי לתפוס אותו, שאלתי את עצמי את מה שרומן גארי אמר לעצמו- האם אני צריך להסתכל על הדגל או בעצם על מי שנושא אותו? דנה אמרה באחת מהראיונות שלה לאירוויזיון שאם יזריקו לכל תושבי העולם חומר שיהפוך אותם לאוהדי אירוויזיון אז לא יהיו יותר מלחמות בעולם, אני חושב שהיא צודקת. כי באותו רגע הבנתי שהאירוויזיון ככל שהיא תחרות לאומית היא גם תחרות אנטי לאומית. מי נושא את הדגל של המדינה בתחרות הזו? חבורות של הומואים שלא רואות ביריבות בין המדינות מכשול ואיבה אלא יריבות המעשירה את חיינו ובזים במובן מסוים למשחק הלאומי. אני עצמי נשאתי מספר דגלים שונים של מדינות שונות והיו אחרים שעשו את אותו הדבר

והנה עוד כאלה

h20110521-033211.jpg

20110521-033306.jpg

זה לא ממש שינה מאיפה אתה, העיקר שאתה נהנה. ואז חשבתי לעצמי. מה יקרה עם ניקח בעלות על הדגל ועל הלאום ונשנה לו את המשמעות? במקום לומר שהדגל והלאום שייכים למנוולים לאומנים אולי ניקח אותו ונשנה לו את האופי? אם במקום להסתכל על הדגל, נשיר את מבטנו אל זה שנושא אותו ונראה שאין הוא לאומן נוול אלא בסך הכול אדם שרוצה לאהוב, לשמוח ולהשתתף במשהו גדול ממנו- האם נוכל, או במקרה הזה, האם אני אוכל לשאת את המחשבה שלאום אינו דבר כה רע? אם אני אחליט שאני ציוני ואומר לאם תרצו שמבחינתי ציונות היא חלוקת הארץ ומתן שוויון זכויות אזרחי מלא לערבים בתחומי הקו הירוק והחלפת הדגל לאריה עם שבעה כוכבים, האם "אם תרצו" יכולים להתנגד לי? אם דנה מניפה את דגל ישראל באירופה האם היא ישראלית אמיתית או מישהי שהישראליות כפתה אותה עליה?

אין לי עדיין תשובה חד משמעית, לא הנפתי בסופו של דבר את דגל ישראל בתחרות אלא איזה בלון כחול גדול שעושה רעש, כנראה שהאנטי לאומיות שלי גדולה יותר מכל תחרות זמר ואני לא רואה את עצמי מכריז על עצמי כציוני או כלאומי אבל אני כן חושב שככל שאנשי שוליים יחזיקו את הדגל כך הם יוכלו לשנות את המסר שלו, אולי יום אחד אם ארגיש שישראל אכן היא מקום שגם אני שייך אליו, אולי גם אני אניף את הדגל באיזו הזדמנות של כינוס שוליים אך עד אז אסתפק בתמונה האגדית של דנה באנגליה ובציון התשובה :תל אביב, כשישאלו אותי מאיפה אני.

20110521-034006.jpg

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על דגל הו דגל

  1. כרמלה כ. שלומי הגיב:

    מאיר, אתה איש יקר. משוחדת לגמרי. תתבע אותי

  2. זה נשמע כל כך נכון, שאנשי השוליים צריכים לתבוע את זכותם על הדגל. אבל זה עדיין קשה. אולי צריך לנסות בשלבים: קודם נצבע את השוליים בוורוד, ונתקדם משם 🙂

  3. מרב הגיב:

    אתה מעלה כאן שאלות שמעסיקות אותי רבות – שאלת הלאומיות וההזדהות, שאלת התל אביביות מול הישראליות… ככל הנראה קשה לחיות בחול, לקבל פרספקטיבה ולא לעסוק בשאלות האלה… מה שכן הגענו לאותה השורה התחתונה – אנחנו מתל אביב.
    אתה כותב נהדר…..

    נ.ב. שי הרגע העיפה לי כאפה 🙂

    מרב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s