רחב הזונה השבדית

רחב הזונה השבדית

אחד הפוסטים האחרונים של ניר ברעם בדף שלו בפייסבוק היה תחינה של ממש, זעקה של ישראלי שמחשיב את עצמו כאיש שמאל שרוצה להיאבק בכל כוחו מול כוחות האפילה שמחשיכים את מדינתו ולא יכול.

"התקפת המתנחלים השבוע, פעולות "תג מחיר", וועדות הקבלה שמדירות ערבים, הצעות חוק גזעניות אלה רק סימפטומים להגיון שהפך את ישראל לגטו יהודי מתפקע מגזענות ושנאת זרים: העדפת יהודים על לא יהודים בכל תחום ובכל מקום. זה שורש המחלה, זה בדנ"א של המדינה, ואת זה ילדים לומדים בבית ספר, בצה"ל, בטלוויזיה וכו'. מול תפיסת העליונות היהודית השמאל לא העמיד חזון חובק כל ואמיץ, רק התנגדות עקבית לתופעות מקומיות. שולמית אלוני הבינה את זה לפני פרישתה, ומאז בשמאל לא מתעמתים עם השאלות הגדולות ובעיקר מתלוננים ומייללים.”

ואכן, שולמית אלוני הבינה את זה לפני כולם, ולצערי אני חושב שהיא עדיין בין היחידים שמבינים את זה. ההבדל הגדול בין שולמית אלוני לבין פעילי שמאל אחרים )כמובן לא כולם( הוא שהיא קראה את התנ"ך, את אותו ספר ששימש את היהודים ממזרח אירופה להצדקה לנכס שטחים של אחרים ולהקים קולוניה באמצע מרחב שמעולם לא היה שלהם.

לאחרונה קראתי שני בלוגים שעוסקים בניתוחים מקראיים לסיפור מעשי החבלה של המתנחבלים בענתות בארץ האמורי ובאתר סולידריות .

שניהם דיברו על אותה קבוצת מתנחלים מסוימת ועל הקשר שלה לאנשי גבעה או לאנשי סדום, האם הם פורעי חוק כולם או שמה קבוצה? איך המדינה הזו רואה את עצמה? ומה מעמד המדינה וכוחות הביטחון שלה מול קבוצות השמאל?

קצת צורם לי כשאני רואה ניתוחים למקרא בבלוגים כאלה או אחרים, אולי קצת בגלל העובדה שאני עושה דוקטורט במקרא ואני לא אוהב שאנשים לא "מוסמכים" נוגעים בו )אבל זו בעיה פסיכולוגית שאני צריך לפתור עם עצמי( אך בעיקר בגלל שהניתוחים למקרא הם מאוד פשטניים ומושפעים מפרשני ימי ביניים או מפרשנים ישראלים מיושנים שנשענים על פרשני ימי ביניים, מבלי להבין שיש פירושים פוסט מודרניים למקרא, ופילוסופיים שלא משתמשים במשקפיים של ימי הביניים אלא בפוקו ודרידה לניתוח המקרא. זו בעיה גדולה מאוד מבחינתי, אם השמאל לא מבין את המקרא, לפחות לא ברמה שאותם מנהיגי מתנחלים מבינים אותו, הוא לא יוכל לרדת לעומק הבעיה לצערי.

לא לספר שופטים עלינו לפנות כשאנחנו מדברים על ענתות או על כל מקרה אלימות של מתנחלים אלא לספר יהושע ובמיוחד ליהושע ב'. לא אלאה במבנה הספר ובכמה מגילות יש בספר וכו', אלא דווקא בכיוון של הספר מבחינה אידיאולוגית, אם תרצו, כיוון שבתי הספר של מערכת החינוך הישראלית דאגו להסתיר.

ספר יהושע מציג ביקורת קשה על יהושע, ורואה בו כאחד האחראים הראשיים של חורבן בית ראשון וממלכות יהודה וישראל מכיוון שיהושע לא עשה טיהור אתני מלא של המרחב שהוא היה אמור לכבוש והשאיר כיסים של התנגדות.

יהושע ב' הוא סיפור של רחב הזונה, אותה זונה שאמרו בעבר שהיא מוכרת מזון ושאני עדיין לא מבין מדוע משרד החינוך טרח מלכתחילה ללמד את הסיפור הזה בבתי הספר בצורתו הנוכחית, האם בגלל שהוא כל כך מפורסם בעולם הנוצרי?

לניתוחינו:

בספר דברים יש את אחד החוקים המחרידים ביותר במקרא, חוק החרם: דברים כ' 20-28. החוק מדבר על עניין כיבוש והשמדת ערים ואיך צריך לנהוג עם כל עיר. עיר שמראש מעוניינת לעשות הסכם שלום, יש לשעבד אותה לצרכי העם. עיר אשר נכנסת למלחמה עם ישראל, יש להרוג את כל הגברים שלה, לקחת את הנשים והטף כשלל )שפחות, עבדים וכדומה( ואת העמים שיושבים במרחב שישראל אמור לרשת יש להשמיד כליל:

כִּי־הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ׃

לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃ כ' 17-18.

עם החוק הזה ועם ההבטחה האלוהית שניתנת ליהושע לפני הכניסה למרחב, יהושע יוצא לדרך.

‏כָּל־מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף־רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל־מֹשֶׁה׃

‎ מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד־הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר־פְּרָת כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים וְעַד־הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם׃

‎לֹא־יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם־מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ׃

‎‏ חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת־הָעָם הַזֶּה אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם׃

‎‏ רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל־הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל־תָּסוּר מִמֶּנהנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ׃ יהושע א 3-7

פיסקה כל כך חשובה שמקפלת בתוכה הבטחה אלוהית מושלמת. כוחו של אלוהים הובהר חד משמעית ביציאת מצרים, כל מה שיהושע צריך כעת הוא פשוט להיכנס אל המרחב , להאמין בצדקת הדרך ולתת לאלוהים לעשות את שלו.

אך יהושע עושה טעות מרה, הוא שולח שני מרגלים לתור את הארץ, וכאן מתחילה הביקורת על יהושע: הוא חוזר על מעשה 12 המרגלים של משה, למה הוא צריך לשלוח שוב מרגלים לתור את הארץ? הרי הוא קיבל כבר הבטחה אלוהית, למה לחקור דבר שידוע מראש?

יתרה מזו, יהושע שולח מרגלים מאוד לא מוצלחים, ברגע שהם הגיעו ליריחו הם נתפסים ונאלצים לברוח לרחב הזונה שמצילה אותם מידי מלך יריחו תמורת הבטחה: לא להרוג אותה ואת משפחתה. יהושע והמרגלים, בכך שהם לא הקשיבו באמונה שלמה לאלוהים, השאירו כיס של כנענים בתוך המרחב ופתחו פתח לתועבות שישראל עשו בספר שופטים, שמואל ומלכים ובעקבות תועבות אלה איבדו את המדינה שלהם.

הביקורת הגדולה ביותר בסיפור רחב הזונה הוא בנאומה של רחב:

‏וַתֹּאמֶר אֶל־הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי־נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת־הָאָרֶץ וְכִי־נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם׃

כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר־הוֹבִישׁ יְהוָה אֶת־מֵי יַם־סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם׃

‎‏ וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא־קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל־הָאָרֶץ מִתָּחַת׃

‏וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ־נָא לִי בַּיהוָה כִּי־עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד וַעֲשִׂיתֶם גַּם־אַתֶּם עִם־בֵּית אָבִי חֶסֶד וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת׃

‎וְהַחֲיִתֶם אֶת־אָבִי וְאֶת־אִמִּי וְאֶת־אַחַי וְאֶת־אַחוֹתַי [אַחְיוֹתַי] וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר לָהֶם וְהִצַּלְתֶּם אֶת־נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת׃

 יהושע ב' 10-14

הזונה, אישה בזויה שחיה בקצה העיר ולא נאמנה לדבר פרט לקיומה ולקיום משפחתה, מבינה את האידיאולוגיה האלוהית, מכירה את ההיסטוריה הישראלית ואת הכוח של האלוהים הישראלי, טוב יותר מיהושע ומהמרגלים.

הזונה, שאינה אלא נציגת העם שעומד להיכבש, מבינה שאין לה ברירה והיא צריכה להיכבש על ידי הישראלים והאל שלהם יהוה שלא רק שהוא חזק מכולם אלא גם צודק ונכון מכולם. הזר מבין את מה שיהושע עוד לא הבין, אלוהים שלך הוא הכי גדול שיש.

הפרק הזה הוא תמצית האידיאולוגיה של חלקים נכבדים במקרא, אותה אידיאולוגיה שהובילה למרד הראשון ברומים במאה הראשונה ושהניעה את רבי עקיבא למרוד ברומים ולמשוח את בר כוכבא לגואל במאה השנייה. אותה אידיאולוגיה קנאית מסוכנת שמובילה את המתנחלים ואת המליציות היהודיות שתוקפות כל דבר שאינו יהודי. "הקומץ" הזה יודע שאלוהים איתו ושהשמאל רק מפריע לו, והוא יודע שאם השמאל עומד בדרכו אז הוא ינטרל גם אותו.

רחב השבדית

קל לחיות בחו"ל ולכתוב על ישראל ולבקר אותה, במיוחד שזו שהייה בפריז שממומנת על חשבון האיחוד האירופאי. אך כשישבתי באחד משיעורי הצרפתית שלי שבו אנחנו לומדים לפתח ארגומנטים ודיון בצרפתית קולחת גיליתי לפתע משהו מאוד לא קל. אחת מהתלמידות, שבדית שמאוד חיבבתי, אמרה שישראל היא המדינה הדתית ביותר בעולם. האמריקאי גיחך ואמר בציניות שאולי כמעט הכי דתייה, הוותיקן קצת יותר דתי.

השבדית, שגם די נהנתה להציק לי לגבי ישראל, המשיכה בדבריה ואמרה שהיא לא רואה שוני בין ישראל לבין איראן. היא הראתה בקיאות בפוליטיקה הישראלית, ידעה למפות את המפה הפוליטית הישראלית, הכירה את רוב המפלגות הישראליות, מישראל ביתנו ועד למרצ והכירה היטב את הסכסוך הישראלי פלשתיני. המסקנה שלה הייתה חדה ונחרצת, “אתם יכולים לומר שאתם דמוקרטיה אך צורת האפליה שלכם היא דתית, ההבחנה החדה והברורה שלכם בין בני אדם היא על פי הדת שלהם, זה עושה אתכם ליותר דתיים מאיראן.”

רציתי להסביר לה שיש בישראל בסך הכול מערכת דמוקרטית ענפה שנשענת על מסורת אירופאית, ואז נזכרתי בעשרות החוקים הנוראיים שהממשלה העבירה בשנים האחרונות, רציתי לומר לה שיש לנו בגצ ליברלי ואז נזכרתי במה שעושים לו עכשיו, רציתי לומר לה שדת בישראל זה לא כמו במדינות אחרות ושיהדות היא גם לאום אז הבנתי כמה זה מגוחך, רציתי ורציתי ואז שתקתי.

שתקתי כי הבנתי, הקיום הבסיסי של ישראל הוא בעייתי, הציונות לא השכילה להסביר בצורה חד משמעית מיהו ומהו יהודי לפני שהיא טרחה להקים מדינה ליהודים, באופן הזה היא פתחה את הדלת לאלפי פרשנויות של יהדות והעדיפה באופן אבסורדי את היהדות האורתודוכסית הגלותית על פני כל צורות היהדות האחרות– הרפורמית של יהודי גרמניה, התרבותית של אחד העם, הלאומית של נורדאו, הרוחנית– טבעית של א.ד. גורדון, או המסורתית של יהדות צפון אפריקה ומדינות ערב, שמבוססת יותר על פולקלור ומסורת של חגים מאשר על סמכויות רבניות, ישיבות וכדומה.

אך לדעתי הציונות עשתה עוד מעשה, מהרגע שהיא הקימה את הרבנות הראשית לישראל, היא בעצם הקימה גוף שיעשה את כל מה שהיא לא יכולה לעשות. ראשית, לפקח על החילוניים ולהבהיר להם שהיהדות שלהם חייבת להיות קיימת, כלומר היא חייבת להיראות במעשים, לא רק בתפיסת שיוך אלא גם בחתונה, לידה, קבורה, כשרות– כל הדרכים האפשריות לשלוט על הישראלי היהודי. שנית, להפריד בין היהודים ללא יהודים בכל תחומי החיים. וכך פועלת מדינת ישראל בשני מישורים מקבילים, מדינה דמוקרטית ורשות דתית מפקחת, מעין משמרות המהפכה של הציונות. ומשמרות המהפכה של הציונות רוצות עוד ועוד כוח, זה התחיל בערבים, עבר למזרחים ולעניים, ממשיך עם הפליטים, עובר לנשים, מחר זה יהיה הומואים ולסביות, אחר כך זה יהיה אתה, את, כן, אתם היהודים האשכנזים שחיים בתל אביב ועדיין לא מבינים שזה בדרך אליכם.

זה כבר כאן, האקדמיה הישראלית, בתי המשפט, צה"ל, מערכת התחבורה, זה כאן ואי אפשר להתעלם מכך.

כנראה שרחב השבדית צודקת בכל זאת, ישראל היא מדינה דתית. עם גל ההקצנה הנוכחי לפתע אלי ישי נראה לנו כפוליטיקאי נחמד ולא כל כך נורא.

להיות חופשי

הבעיה עם ניר ברעם היא שהוא חושב שאכן יש דבר כזה שמאל ישראלי, אבל שמאל לא יכול להיות ציוני ויהודי. מרצ לא יכולה להיקרא מפלגת שמאל אם היא חושבת שהיא ציונית. אם ניר ברעם רוצה תגובה שמאלנית חובקת כל אז הוא צריך להיפרד מהיהדות שלו וליצור מושג לאומי אחר שיאחד את היהודים והערבים בערכים אוניברסליים לא דתיים. הגיע הזמן שהשמאל יבין שכדי להיות מדינה דמוקרטית אמיתית, עלינו להעביר את ישראל פאזה ולהיפטר מהיהדות שלה.

עלינו לעשות את מה ששולמית אלוני הבינה כבר שנים, לטשטש את הזות היהודית ולייצר ישראליות, אך לא ישראליות שתהיה מבוססת על יהדות, אלא על ערכים חדשים שינוסחו יחד עם הערבים שחיים במרחב. זה אומר שינוי מקצה לקצה של התפיסה הלאומית שלנו, לא עוד חוק השבות, או רבנות ראשית, לא עוד קשר ליהדות התפוצות, לא עוד יניקה מחוקי התורה וממורשת ישראל המקראית. אלא קהילה אחרת, אוניברסלית יותר, פתוחה יותר.

הבסיס הדתי של ישראל הוא גזעני, במשך יובל הוא הוסתר, עכשיו הוא פורץ החוצה ואני חושש שזו רק ההתחלה, אם לא נעצור את זה עכשיו זה יעלה עלינו ויגמור אותנו סופית. אך האם אנחנו מוכנים לטיפול השורש היסודי הזה? אני חושש שלא. ברגע שמשהו מאיים על הציונות היא מיד מפעילה שני מנגנונים מאוד יעילים: את התנ"ך ואת אושוויץ. עיינו ערך גדעון סער מטייל בשילה וביבי מדבר על הפצצת איראן.

טיפול שורש הוא טיפול כואב וחודרני אך הוא היעיל מכולם. אני מוכן לוותר על היהדות שלי, למעשה כבר וויתרתי, אני מוותר על היהדות שלי כי אני רוצה להיות רק ישראלי ולא יהודי, להיות רק ישראלי זה אומר שאני לא צריך להבדיל בין יהודי לבין לא יהודי, ואני לא צריך לראות קשר ביולוגי עם איזה ילדון אמריקאי מתולתל שמגיע לביקור של שבועיים בישראל וחוזר לאמריקה עם נפש יהודי הומייה. אלא לראות קשר עם הערבי שהיה שכן שלי בשכונה המעורבת בלוד כיוון ששנינו חולקים את אותה פיסת אדמה, ובמקום לנשל אותו מכבודו עליי לאמץ אותו לחיקי ולהתפתח איתו ולא עליו.

אני חוקר מקרא כי אני רוצה לפרק אותו ולהפוך אותו לעוד ספר, כמו אודיסיאה או איליאדה. לספר מיתולוגיה נחמד שהקשר בינו לבין המציאות ההיסטורית הוא הזוי ולא חשוב כלל, ואין בו צורך להצדיק את דרכנו הרעה.

אין בו צורך, כי דרכנו תהיה שונה, לא גזענית ומפלה, אלא דרך שכולה כבוד לאדם באשר הוא.