"מי יכול לספר לי על ההבדלים בין הכנסייה שאנחנו רואים מולנו לבין הכנסייה שאנחנו רואים בתמונה?” שאלה המורה את הילדים הקטנים, ופתח פתח למערבולת של צחקוקים ותשובות השתלטה עליה. “הקווים עקומים בתמונה" אמר אחד הילדים. “בתמונה יש הרבה צבע, הכנסייה אפורה" ענתה ילדה אחרת. “הכנסייה בתמונה מאוד מוזרה" ענתה עוד ילדה וצחקקה.
"כל התשובות שלכם נכונות" אמרה המורה, "מי יכול לספר לי למה יש הבדלים בין הציור לאובייקט שאנחנו רואים מולנו?” היא המשיכה. עכשיו הם לא ענו, הם ניסו לחשוב בכל כוחם. "יכול להיות שיש לו הרבה דמיון?” ענה אחד הילדים. המורה חיכתה לעוד תשובות. “יכול להיות שזה מה שהוא בעצם ראה? שבעיניים שלו הכנסייה נראית ככה ובעיניים שלנו היא נראית אחרת? גם אני יכול לראות את מה שהוא ראה אם אני ממש אתאמץ?” ענה ילד אחד. זה תמיד יהיה ילד או ילדה אחת, תמיד אחד ולא יותר. המורה חייכה וגם אני.
בכפר הקטן ליד פריז שבו חי ווינסט ואן גוך וצייר רבים מהציורים המפורסמים שלו, שוב קיבלתי חיזוק לידיעה הברורה והחדה שחשוב לראות בכל עיניך, להביט מסביב ולראות.לראות את אשר נמצא ואת אשר לא נמצא, לתהות, להבין ולדעת תמיד שאין ברירה, אתה חייב להמשיך לראות, להמשיך לחקור, להמשיך ולהמשיך, גם אם האחרים לא מסכימים איתך ולא מבינים אותך. גם אם אחרים יתקדמו תוך כדי שהם רואים את מה שכולם רואים ומצפים לראות, ואתה תשאר מאחור. גם אם כולם בסופו של דבר יהיו נגדך ותישאר לבדך, גם אם חייך יהיו לא חיים. אתה חייב להמשיך לראות בכל העיניים שעומדות לרשותך, כי אין ברירה וזה לא בשליטתך, זו חובתך.
עליך לציית ציות מלא לקריאתו של ז'ול וורן בספר מיכאיל סטרוגוף: "הבט ,בכל עיניך הבט". 
רשע מה הוא אומר? 
נפלא, מאיר. כמו שבמילים שלך יש תמיד יותר ממה שכתוב
מאיר כל עיניים, מסכימה איתך בכל מאודי.
נפלא ותודה רבה
להכיר בעיניים שלך, אבל תמיד לחפש גם את אלה של זולתך.