מכתב לאחי

הפוסט הזה הוא ניסיון שלישי שלי לכתוב משהו על יאיר לפיד. הניסיון הראשון עסק בכך שהמחאה לא נכשלה כלל אלא הצליחה כיוון שהיא הייתה מחאה בורגנית. כמובן שהסברתי את זה בצורה אקדמית, עם סימוכים, מראי מקום וכדומה, אך החלטתי לגנוז אותו. גנזתי אותו כי אני לא רוצה שלבלוג שלי יהיה ריח אקדמי, כלומר אירופאי, כלומר אשכנזי. אני אוהב את העיסוק באישי, והאקדמיה לפעמים נדמה לי, דואגת להרוג כל עיסוק רומנטי עם האני. הניסיון השני שלי היה כשגיליתי שאחי הצביע ליאיר לפיד. המשפחה שלי היא משפחה מזרחית טיפוסית, יהודית מסורתית שמגמישה את חוקי הדת לפי הצורך היומי בטענה שאלוהים יסלח לנו על הכול, אבל היא לעולם לא תסלח לבן גוריון. ככזו היא מצביעה באופן קבוע לליכוד ומעט ימינה לו, לפעמים בנט, לפעמים ליברמן, לפעמים אפילו עבודה, כשפרץ היה בראשה בכל אופן, אבל להצביע לפיד?
גנזתי גם אותו כי הוא היה אישי מדי, החלטתי שאני לא צריך לחשוף כל פרט מהחיים שלי, מהעוני המרוד שבו חיינו והמצוקה הכלכלית שהביאה את אחי לעזוב את לוד ולעבור לפנימייה. בסופו של דבר, כולנו פשוט ברחנו מהבית ומהעוני, אחד לפנימייה, אחד התחתן עם אשכנזייה, ואני ברחתי לאמריקה. לא רציתי להזכיר לאחי את העוני שלנו, את החיים האלה שאנחנו מוחקים או לפחות מנסים למחוק, החל מהחלפת שם המשפחה שלנו וכלה בחתך הדיבור הדברים שאנחנו אומרים בחיי היום יום. השם "מימון" אצל אחי הפך לרמון ואצלי לבר מימון, קצת פחות מזרחי, ובעיקר ביטול ההגייה המלעלית המזרחית הכל כך מעצבנת שדבקה לשם המשפחה הזה והפכה שם משפחה עם עבר מפואר לעוד סימון גנאי מזרחי של עיירות פיתוח.
אז הנה הניסיון השלישי, והוא מגיע בעקבות נאום הבכורה של דוקטור רות קלדרון בכנסת, דווקא הנאום הזה הוא מה שעורר אותי לסיים את הפוסט כי הוא נגע בתחום שלי, בדוקטורט שעליו אני עובד ובעולם המונחים שאליו אני שייך כבר למעלה משמונה שנים- הפוליטיקה של התיאולוגיה הציונית.
קלדרון דיברה על אחדות העם, על אהבת התורה, וכמובן שהיא דיברה על החלוקה מחדש של המשאבים, עמוד האש במפלגת יש עתיד. לנאום שלה היא הביאה לא פחות ולא יותר מאשר את אחת מהמסכתות של התלמוד, ובאותו רגע עלתה בי הבחילה. היא עלתה בי כי ראיתי את אותו הטיפוס שלמדתי להיזהר ממנו, ולראות בו את המשעבד החדש- החילוני האשכנזי שלומד גמרא.
התואר הראשון שלי היה בפילוסופיה יהודית בחוג לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב. באותו זמן סירבתי למלגת קיום של חמש אלפים שקלים בחודש בתמורה להתחייבות הוראת מחשבת ישראל בבתי הספר. לא בגלל ההוראה סרבתי למלגה אלא בשל אופיה של התוכנית. היא הורכבה מעשרים ילדים, כל אחד והרקע שלו, מחילונים גמורים דרך דתלשים וכלה בחובשי כיפה, לומדים בצוותא, עושים חברותא (כמה שאני שונא את המילה הזו) ומדברים על גמרא ועל רבא, רב, רבי, יהודה הלוי ולילית גונבת הנערים. למרות שרבים מהם היו חברים מאוד קרובים שלי וחלקם קרובים אליי עד היום, סלדתי מהם כקבוצה, עוד בשנה הראשונה לתואר ראשון, כשלא היו לי עדיין מילים, ידעתי שמהם ומהרעיונות שלהם צריך להיזהר. חיי התנהלו במקביל לחייהם, מדי פעם היינו נפגשים בקורסי מבוא גדולים, אך כשזה הגיע לקורסי בחירה הפריד בינינו הים. הם למדו על חגי ישראל, מועדים וימי זכרון, ארון הספרים היהודי, על ההיסטוריה יהודית והתעמקו ברבנים אשכנזים. ואילו אני מצאתי את האדם ששינה את חיי, פרח כמורה גרמני פרוסטנסטי שהתגייר ומלמד על ישו ועל פולמוסים יודו נוצרים בתקופת ראשית הנצרות. אדמור אני קורא לו. בעוד הם לוקחים חזקה על התלמוד, אני למדתי שהתלמוד, המשנה והמקרא היו בסך הכול עוד זרם בעולם היהודי של אז, לפעמים הזרם הקטן מכולם. למדתי שהיה אפשר להיות יהודי ולהאמין בישו ולדבר רק ביוונית ואף לקרוא את המקרא ביוונית ללא צורך בעברית, למדתי שהייתה פילוסופיה יהודית הלניסטית שפרחה והייתה בשנים מסוימות החשובה ביותר בעולם היהודי, בקיצור למדתי שהייתה אלטרנטיבה ראויה.
בשיעורים של האדמור שלי פרחתי, למדתי איך לנתח את ישו באופן מרקסיסטי, למדתי על האחר, הזר על משמעות הרדיקליות ובעיקר למדתי שכל המילים האלה בתלמוד, במקרא ובמשנה אינן אלא אבנים שמהן אפשר לבנות נשק או בית מחסה, הכול שאלה של מי שולט בכיפה ובאמצעי הייצור. האדמור הזה, שעכשיו הוא המנחה של הדוקטורט שלי לימד אותי שאסור לפחד. בעודי לומד מישו איך לפרק את התורה ולשמור עליה בשלמותה, ומיוחנן המטביל שבני אברהם אינם אלא ילדי צפעונים, ומפאולוס שישראל האמיתית לא חייבת להיות ישראל של דם ובשר; ראיתי את הקבוצה הזו ממשיכה להעמיק את הקשר שלה לגמרא ולהפוך אותה ללחם חוקם. הם הרצו בכל מקום ובכל רגע נתון על סיפורים תלמודיים מרגשים והפכו את התלמוד למשהו פמיניסטי אקולוגי נהדר שיכול להתאים היטב למאה ה-21, בדיוק כמו רות קלדרון בנאום שלה.
שנאתי ללמוד תלמוד, יותר שנאתי ללמוד ארמית בבלית. במכינה לתלמוד בחוג, כשלמדתי על הנידה של האישה ועל איך גברים קובעים מהי נידת אישה ומה עליה לעשות איתה ובזמן הנידה, חשבתי על ישו ועל יהודים הלניסטים שחשבו שאריסטו ואפלטון חשובים יותר מפילפולים מיותרים. בחוג לפילוסופיה יהודית למדתי מילים ביידיש, כי כך המרצים היו מדברים, נו שוין, נאבך ועוד כל מיני מילים שביקשתי לשכוח. למדתי גם (לא בשיעור אלא בשיחה פרטית עם אחד המרצים) שבשנות הארבעים ולאחר קום המדינה היה תהליך הדרה אינטסיבי של הנוסחאות הספרדיות של התלמוד. מהמורה לארמית בבלית הבנתי שהנוסח השמור ביותר של התלמוד והטוב ביותר הוא הנוסח התימני. אז למה אתם לא משתמשים בו? שאלתי אותו, "עליך להבין" הוא ענה, "ישנן לשונות רבים ודעות רבות, אינך יכול לצפות שנאמץ כל לשון". בסופו של דבר, התלמוד הספרדי ונוסח הלימוד הספרדי של התלמוד הפסיד והישיבות הספרדיות בישראל אינן אלא העתק של ישיבות ליטאיות. הבנתי שהתלמוד הפך לעוד כלי של הדרה, הוא הפך להיות תחום עיסוק של יהודים אשכנזים, מעין ריאקציה לגודלה ועוצמתה של ש"ס. לא עוד יהדות חרדית אלא יהדות כתרבות עברית.
שלב הציונות המקראית הסתיים, האדמה נכבשה, הערבים נושלו, האשכנזים התיישבו בדיוק איפה שהם צריכים להיות לדעתם, והגבולות בין ישראל הראשונה לשנייה ברורים. כעת השלב השני של הציונות יוצא לדרך: הכלה מוחלטת של כל מה שהוא יהודי והפיכתו ללבן. באחד הקורסים בתואר ראשון דיברנו על היהדות והציונות ואני אמרתי שלדעתי יש לנתק את היהדות מהישראליות וליצור ישראליות שתוכל להכיל את הערביות ולהפוך את היהדות למשהו לא הכרחי בישראליות, משהו בסגנון הנצרות לאמריקאי. המרצה לא יכול היה לסיים את השיעור בשל הסערה שהתחוללה ואז הבנתי סופית עד כמה חשובה היהדות והמקורות שלה להמשך תהליך השרשת ההגמוניה הלבנה הנאו ליברלית.
דוקטור קלדרון היא אישה שקוראת בתלמוד, על פניו היא אישה נאורה, ליברלית, אוניברסלית. אך בקריאה התלמודית שלה בכנסת היא השרישה את אותו מערך אפל של בן גוריון ובכך השלימה את הקו הבן גוריוני שאותו התחיל יאיר לפיד בנאום הבכורה שלו. היא קראה לאיחוד העם תוך העלמת רבע ממנו, היא דיברה על איחוד שורות היהודים ומתן תקציב לתלמידי חכמים על פי היכולת שלהם, עיקרון נאו ליברלי מחריד, כיוון שהוא מתעלם מחתך סוציו אקונומי ומהסללה. והיא סיימה בתפילה לאלוהים בכנסת, עבירה על החוק בחלק ממדינות העולם המערבי. דוקטור קלדרון היא ההמשך לאותה קבוצה שסלדתי ממנה באוניברסיטה, אשכנזיה מלומדת, הוריה מבוני הארץ, כנראה גם בעלת הון או מחוברת לקבוצות בעלי הון. הנאום שלה לא רק שהוא קו ישיר לנאומו של לפיד הבן אלא גם ללפיד האב עם האמירה שלו "רק לא ש"ס". האשכנזי הבורגני הישן, לפיד ודומיו, חייב להחזיר לעצמו את מה שלקחו ממנו, את השליטה במערך האידיאולוגי. הנאום של קלדרון הוא ההתחלה של המהלך הזה שנגדע עם נפילת שינוי. בקרוב הזהות היהודית האשכנזית תשלוט בכיפה, היא כבר לא תכפה את עצמה, את זה היא כבר לא יכולה לעשות, אלא היא תציב את המודל הראוי לישראליות הנכונה, והמזרחים החדשים, חבריי הטובים שגדלו בלוד כמוני אך הצליחו וקנו דירות בתל אביב, ואחי היקר, ינהרו אליו בהמוניהם. האשכנזי החדש שקורא בגמרא הוא בדיוק מה שחסר למזרחי האבוד, זה אשר רואה בהוריו אנשים פרימיטיביים חסרי תרבות ולא יודע מה להנחיל לילדיו. זה אשר רואה בש"ס מפלגה בדמותו ששמרה על שמות משפחתו, אך קיצונית מדי ודתית מדי. אבל המזרחים האלה לא יודעים שהורי הוריהם הגיעו בדיוק מתרבות כזו של יהדות שהייתה מלאה בסיפורים, פולקלור, תרבות, אמונה ופילוסופיה שנאנסה, נגנבה והושפלה כאן במדינת היהודים. המזרחים האלה יהפכו להיות יהודים אמונייים, תרבותיים, אולי יצומו בכיפור אבל יאכלו קלאמרי במסעדה, והמורה שלהם לתלמוד תהיה דוקטור קלדרון שתלמד אותם לנגן את התלמוד במבטא אשכנזי כל כך זר ומנוכר.

אז אסיים בכמה משפטים מהניסיון השני לפוסט הזה ובו פנייה לאחי:

אחי היקר, יאיר לפיד לא סופר אותך, הוא מעולם לא ספר אותך ואתה לא מעניין אותו. תבין, אתה בסך הכול עוד מישהו בהמון, אולי כשתחונך ותפנים את הידע האירופאי יהיה אפשר לדבר איתך, אבל עד אז אין לך טעם לחלום להיות כזה. אחי היקר, הצבעת ליאיר לפיד כי אתה רוצה לא רק להיחלץ מהעוני החומרי אלא גם מהעוני הרוחני. אני זוכר כשראינו את הסרט "השוטר אזולאי" כמה חודשים אחרי שעזבת את המשטרה מסיבות כלכליות, אני זוכר את הסצנה שבה השוטר אזולאי מראה לאשתו תמונה שלו עם שני חבריו האשכנזים, אחד הפך למפכ"ל המשטרה והשני לשר המשטרה בעוד השוטר אזואלי מחכה להעלאה בדרגה. אני זוכר את המבט על פניך בסצנה הזו, אני זוכר את העצב שעלה בי כשראיתי את המבט הזה שלך. אתה רוצה להיות ישראלי יפה כמוהו אחי היקר. אבל אתה חייב להבין, לעולם לא תהיה יפה כמוהו, הוא לא ייתן לך, ואת היופי והעושר שלך שדדו מזמן. אחי היקר, מהעוני הזה שהוכפף עלינו על ידי המשפחה והמדינה רק המוות ישחרר. הזהות שלנו נעלמה ולעולם לא נמצא אותה והסוד לקיום שלנו קבור בלוד עם סבא. אני מצטער אחי היקר, מצטער להרוג לך את התקווה.

אמא / נפתלי שם טוב

אִמָּא שֶׁלִּי מְנַקָּה

אֶת הַשֵּׁרוּתִים

שֶׁל הַחוֹקֶרֶת הַדְּגוּלָה

שֶׁמֶּחְקָרֶיהָ עַל מִגְדָּר

וּתְפִיסוֹת פְּסִיכוֹאַנַלִיטִיּוֹת

פּוֹסְט-סְטְרוּקְטוּרָלִיסְטִיּוֹת

הֵבִיאוּ אוֹתָהּ

לַהֶשֵּׂג הַמַּדְהִים

הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה

שֶׁהִתְקַבְּלָה

כִּפְּרוֹפֶסוֹר מִן הַמִּנְיָן

עוֹד הַצְלָחָה פֶמִינִיסְטִית בְּצַמֶּרֶת הָאַקַדֶמְיָה.

תודה לאופיר טובול על ההפניה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

21 תגובות על מכתב לאחי

  1. אורית פרידלנד הגיב:

    מאיר היקר, למרות שאני אשה אשכנזיה הסכמתי ואף הזדהיתי עם כל מלה ושמחתי לקרוא תיאור מדויק של תחושותי לגבי רות קלדרון (בלי לצפות בנאומה או להיתקל בה אי פעם, רק פועלה והצלחתה מעוררים בי סלידה שמתעוררת מחדש בכל חג שבועות עם הפרסום המסיבי ל"תיקון" שהצליחה להפוך למסורת מעלת קבס).
    בנוסף רציתי לשלוח לך חיבוק חם ותודה על כתיבתך, אליה התוודעתי הודות לכרמלה החד-פעמית. אשמח לקרוא את הדוקטורט שלך עם סיומו. אורית פרידלנד.

  2. אני מבקש לכתוב לאחיך, באמצעותך. גם אני האזנתי היום לנאומה מעורר ההשראה של קלדרון, ממקום מושבי הכפוי בכותל המזרח. במקום לחוש נשדד, התמוגגתי. קודם מפני שהייתה זו אישה שמדברת תורה. אישה נוספת בכנסת, כן תרבנה. אישה המצטטת מן התלמוד כשלצידה יושב יו"ר כנסת זמני מזוקן וחובש כיפה ומתמוגג גם הוא. לא כל הטקסט התלמודי מלהיב אותי, אבל הרשות ללמוד תורה שלקחה לעצמה קלדרון שימח אותי. קלדרון וודאי עשירה יותר ממני בכסף, בטח עכשיו עם משכורת הח"כ שלה. העוני שהוכפך כדברי אחיך על הוריך והורי, טרם התפוגג, אך עובדה שאתה ואחיך כבר לא בלוד ואני אינני בקרית גת. והיא בכלל בולגריה, קלדרון. חצייה אשכנזיה וחצייה מזרחית, לפחות על פי הגדרתה את עצמה. חשבתי שהיא מכבדת את הכנסת בנוכחותה. חשבתי שהיא מכבדת את האזרחים בדברה כך דווקא שם, על דוכן למוד קרבות רחוב. אינני צריך שהיא תקבל אותי, היא לא שין גימל בשום דלת. היא גם לא אשמה שהוריה, אם בכלל, קיבלו יותר מהורי, כמו שהוריו של לפיד אולי קיבלו. גם לפיד איננו אשם בכך ואם היו נותנים גם לי, וודאי הייתי לוקח. רצית לומר לך אח יקר, שזה יפה שאתה מאמין בעתיד, שלמרות ההדרה ולמרות העוני הכפוי, אתה מוכן להושיט יד מאמינה. זה לא אומר שלא צריך להיאבק על מקומך כאן, נותרה עוד דרך ארוכה ללכת, אבל נדמה לי שאתה מוכן לפסוע בה. צעד ועוד צעד. עד שתתוקן החברה. עד שיראו בך את השתקפות הוריך, הנושאים בקרבם דורי דורות של תרבות עשירה ויפה, ובכל יום שחולף רבים יותר רואים זאת בבהירות. השיר הכואב של נפתלי שם טוב דוקר בלב ומדוייק, אך יכול להיות שאימא אחרת תנקה את שירותי האקדמיה כשבתך תקבל בה פרופסורה. אל תאמין באלוהים, כי אין בכך כל טעם, הוא מת, אללה יירחמו, או שיצא לגימלאות. האמן בעצמך ובזולתך, כפי שעשית. יש עתיד, והוא לא רק בידיים של קלדרון ויאיר לפיד, הוא בעיקר בידיים שלך ושלנו.

    • אפרידמן הגיב:

      אבי, הרעיון שלך שאמא אחרת תנקה את שירותי האקדמיה, הוא בדיוק הרעיון של שכנוז. אתה מנסה לנחם את הכותב, שיום אחד הוא יוכל לעשות קופה על גבם של אחרים. החזון של עולם שוויוני, שבו מזרחים לא ישמחו שאתיופים או דרוזים או פלסטינים או אשכנזים מצידי ינקו להם את השירותים, לא קיים בעולמך. זה מה שהכי עצוב פה. איך הפנמת את כללי הג'ונגל והשאלה היא רק מי ישרוד.

      • גם את השירותים שלך, אפרידמן, צריך לנקות. כל עוד הם אינם מתנקים מעצמם, מישהו צריך לנקות אותם, לא חשוב מאיזו עדה. המישהו הזה יכול להיות אתה עצמך או הורה של מישהו אחר, כמו במקרה של המשורר. זו אולי לא עבודה לשאוף אליה, אבל אין מלאכה שמביישת את בעליה, ולפעמים כדי להתפרנס אדם נאלץ לעשות מלאכות שאינו אוהב. אם אני צריך לבחור, אני מעדיף שבתי או אימי תהייה הפרופסור ושהמנקה תהייה מישהי אחרת. זה לא קשור ל"שכנוז", אם הביטוי הזה אומר בכלל משהו חוץ מלנסות לבזות את מי שמעדיף פרופסורה על ניקוי שירותים. זו פשוט נראית לי עבודה יותר מעניינת ומשתלמת למי שבוחר בה, מאשר ניקוי שירותים. החיים בחברה המודרנית אינם דומים לחיים בג'ונגל, בחברות דמוקרטיות האנטילופות מוגנות באופן יחסי. ראיית העולם שלך כטרף המסרב לחיות בעולם של טורפים, היא תחושה שאני מקווה שלא ארגיש לעולם.

  3. מיכל הגיב:

    קראתי בעצב את השורות, מילים כאלה הן המקבעות את ההבדלים האלה בין שחור ללבן. אני ספרדיה להחריד, אמא ממוצא פרסי ואבא שנולד בבולגריה אבל שורשיו נטועים אי שם במרוקו, שם משפחתי מסגיר אותי מיד, מעולם לא חשבתי לשנות אותו או להוסיף לו תבלין שיהפוך אותו 'טעים' יותר..
    גדלתי בחסר אפשר לומר, אבל בזכות הורים אוהבים, מעולם לא הרגשתי "ענייה". נכון, חברותי האשכנזיות בילו בחוגים שיכולתי רק לחלום עליהם, אבל לי היו הסנדוויצ'ים הכי טעימים בכיתה!
    גם אני רציתי קצת להיות כמותן, יותר יפות, ההורים יותר משכילים והכלים יותר נאים, גדלתי לצידן ואהבנו אחת את השנייה כמו אחיות. גם היום בגילי, תיכף 50, אנחנו שומרות על קשר טלפוני, אחת נישאה לתימני, אחת לבולגרי, השלישית מצאה לעצמה דרום אמריקאי. מפליא אותי כל יום מחדש שיש אנשים שעדיין נאחזים בעבר, עדיין מרגישים מקופחים, עדיין מאמינים שצריך להיות אשכנזי כדי להצליח. השוטר אזולאי למיטב זכרוני היה פשוט, מקסים, חינני, מעופף, תמים ובלתי מוכשר במיוחד.
    אז עד מתי? הרי לכל מנכ"ל אשכנזי יש חתן עיראקי, או כלה תימנייה. די כבר. מפלגות כמו ש"ס כוחן טמון ביכולתן לשמור על ציבור הבוחרים שלהן בור, חלש, חסר יכולת כלכלית, עם תחושת קיפוח צרובה בהארדיסק. אני מחזקת את אחיך שהשתחרר מרגשות הנחיתות ומצליח לראות מעבר למוצאם של אנשים. כל הדור הממשיך של האשכנזים האירופאים אין להאשים אותו בכך שהוריו היו משכילים יותר מהורינו, הורים שבחרו להשקיע בחינוך גבוה לילדים שלהם, ולא באוטו חדש או דירה מרווחת יותר בכל כמה שנים כמו הוריי המזרחיים ואחיהם.
    ידעתי כי ניצחתי כשבנותיי חזרו מבצפר יום אחד ושאלו אותי בתמיהה, "מה זה אשכנזי ומה זה ספרדי אמא, ומה אנחנו?"
    בתקווה לאחדות אמיתית, נטולת דעות קדומות, אני מאמינה שיש עתיד 🙂

  4. Ittai הגיב:

    דברים של טעם. התרשמתי לטובה. אבל אולי לא הבנתי. כי לפי מה שכן הבנתי, לא ברור לי מדוע אתה ממשיך להאחז בשם ה"משופצר". מדוע אינך חוזר להשתמש בשם סבך ואביך.

    • Meir Bar Mymon הגיב:

      זו שאלה מצויינת, השם הזה כבר הפך לחלק מהקיום שלי, אני מניח שהוא סוג של גלעד קטן.

      • אפרידמן הגיב:

        רק טיפ קטן, מאיר. אבל אתה בטח יודע את זה אם יש לך אדמו"ר פרוטסטנטי גרמני. לרמב"ם קוראים בגרמנית "מיימונידס" וזה מקדם קריירה לא רע למי שרוצה לעסוק בפילוסופיה…

  5. אילנה סטרלין הגיב:

    מאיר יקר,
    אני אוהבת את כתיבתך ולא מחמיצה ולו פוסט אחד שלך, ודווקא בגלל זה התעצבתי לקרוא את זה האחרון. כמי שגדלה בבית פולני של ניצולי שואה שהגיעו לפה חסרי כל הישר למעברה, אני מרגישה שהאחיזה בקיטוב העדתי לא מטיבה איתנו היום..כמו שכבר נכתב באחת התגובות פה, לכל אחד מאיתנו כבר יש כלה או חתן שבאים ממחוזות שונים ומשונים (ואני מברכת מאוד על
    כל גן שאיננו אשכנזי שמתערבב באלה שלי ושל ילדיי,) אי סובלנות מכל סוג שהוא היא קללה, ואני חושבת שמילים כמו קבס או גועל בהקשר לרות קלדרון הינם מילים שזורעות שנאה ואווירה שלילית שוודאי לא מועילות לנו. אפשר להסכים או לא להסכים עם דרכה של רות קלדרון, אבל הנאום שלה הוא נאום של כוונות טובות ואהבה ואם אלה ישרו בכנסת בפרט ובינינו בכלל, כולנו נהנה מעולם טוב יותר. ואני מחכה כמו תמיד לפוסט הבא שלך.

    • אורה שמש הגיב:

      לחכות לפוסט ממי שמוגדר על ידך כמפיץ אווירה שלילית ואי סובלנות? אולי זו אחת הבעיות של האנשים המחזיקים מעצמם אנשים טובים: יורקים עליהם והם עדיין מחכים לפוסט הבא. אולי כדאי לעבור ולהיות רודפי שיוויון אנושי ואולי כדאי לעמוד על האמת ולשים אותה באור השמש? לא מוצלח להיות "אנשים טובים" אבל נרפים שמאפשרים לכתיבה זרועת שנאה ומגישים את הלחי השניה?

  6. שרלי הגיב:

    הנאום של קלגרון בכנסת היה מופע אימים אשכנזי

  7. אורה שמש הגיב:

    הכתיבה ו/או ההגות אין בהם שמץ של אהבת אדם והם נטועים עמוק בגזענות. כולל חלק מהמגיבים. העטיפה האקדמית המתייפחת והמתקרבנת לא הופכת את בר מימון לליברל אוניברסלי. נאום קלדרון הוא כישלון קולוסאלי אבל זה לא עושה את בר מימון לסיפור הצלחה. בלוג מביך שמתחבר ומתקשר – כמה מצער – עם דרור איידר: קיימת זהות פתטית ומביכה של דרך חשיבה שהיא נמוכה, רדודה ובעיקר נטועה עמוק בגזענות נטולת שמץ של מודעות עצמית.

  8. אריה הגיב:

    באמת סליחה מאיר שאבא שלי שעלה מפולין בשנת 36 ואמא שלי שעלתה בשנת 48 אחרי מאורעות השואה
    (קצת לפני אבא שלך) הם עלו לארץ ללא נכסים וללא רכוש. הם עמלו קשה ופעלו להקים פה משפחה וגם מדינה, למרות כל הקשיים, למרות כל הסיכונים.
    בנוסף הם גם התאמצו ופעלו להעלות מכל קצוות תבל יהודים תוך סיכון חייהם. מעירק, תימן ועד אתיופיה.
    אז אני באמת מצטער שהם לא יכלו לקבל את פני אביך עם דירה ומכונית ומלגת לימודים לאוניברסיטה. באמת סליחה שלא נתנו לכם יותר, כי מגיע לכם, תמיד מגיע לכם.
    או שאולי תעשה לעצמך טובה וזרוק כבר את תחושת הקיפוח בה אתה מתרץ כל כשלון שלך או של אחיך, תתחיל לפעול למען עצמך ולמען אחרים כדי שנחייה במקום טוב יותר, בלי ההתנשאות והיהירות שעולה מכתיבתך, שכן נראה שהצלחת בכל זאת לצמוח למרות " הקיפוח " .
    נ.ב – קשות עצמך לפני שאתה כותב מאמר שכותרתו " רשע מה הוא אומר " שכן הפוסל במומו פוסל

  9. פינגבאק: חתרנות בעל כורחה – עוד כמה מלים על הנאום של קלדרון | חקוק באבן

  10. פינגבאק: חתרנות בעל כורחה – עוד כמה מלים על הנאום של קלדרון | חקוק באבן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s