את הפוסט הזה כתבתי לפני יותר משנתיים, משל היה הכנה לכל הבלוג הזה ולמסע הזהות שלי. מסע שהתחיל בסבתא ונגמר בסבתא.
בקמטים שחורשים את פניה של סבתא רואים את השנים אבל לא את ההיסטוריה. הקטרקט שמכסה את עיניה הכחולות לא מסתיר רק את אישוניה שמנסים לבחון לשווא את תנועותיך אלא גם את הסיבה התמוהה לעיניה הכחולות, מאיפה קיבלת אותן סבתא? ואם כבר שואלים, מהיכן הגיע שיערך הזהוב שאת מתעקשת להמשיך ולשמר גם ששערותיך לבנות וצחות כשלג?
הנכדים והנינים קראו לה סבתא מדונה בגלל השיער הזהוב, הצמידים שמסתירים את ידה, צחוקה המתגלגל או צעקותיה הרמות ובעיקר בשל הרצון המתמיד שלה להיות במרכז העניינים.
כילד היא נראתה לי כעוד סבתא מזרחית שמשלבת שלוש שפות במשפט אחד ומצפה מנכדים בני שש להבין מה זה אומר: אתיני אל ואר דה מיה. אני רציתי סבתא אחרת, אולי אוסטרית, כזו שתשמיע לי מוזיקה קלאסית כשאני בא אליה הביתה ותכין לי תה שחור עם ניחוחות תפוזים ועוגיות חמאה קטנות ליד פיסת השטרודל, כזו שגם תוריש לי יום אחד דירת שלושה חדרים עם נוף לשדרות רוטשילד ולא אחת שתאכיל…
View original post 791 מילים נוספות
רשע מה הוא אומר? 