כפיים

יותר מזרחית

נולדתי בלוד בבית ערבי ששייך לעמידר, את רוב ילדותי העברתי בעוני מחפיר. היו תקופות, לפעמים הן נמשכו כחודש, שבהן אכלתי לחם עם מרגרינה בבוקר ומרק גרונות בצהריים ובערב. כדי להשלים את תפריט התזונה שלנו, אימי הייתה גונבת אוכל מהמפעל שלה שעסק באספקת מזון למטוסים. האמת שזה די מצחיק שכילד עני מרוד, הייתי חי לרוב על ארוחות של מחלקה ראשונה.

גרנו חמישה אחים בחדר אחד, אימי עבדה בניקיון וכל חייה הרוויחה שכר מינימום, ואבי עבד למעלה מ-12 שעות ביום.

התגובה הראשונה של פקידת ההרשמה באוניברסיטת תל אביב כשנרשמתי לתואר ראשון בפילוסופיה יהודית ותרבות צרפת הייתה: “מה, אתה מלוד??” בעודה מעקמת את פרצופה כשהיא מכניסה את הפרטים שלי למחשב.

ומדוע אני מספר את כל זה? כדי שלא יהיה חשש ולא הקל ביותר שאני לא מזרחי עני, מוחלש ומוסלל.

אני לא אוהב להתמודד עם הרוח המזרחית החדשה שנושבת בישראל. מבחינתי היא בדיוק כמו המחאה החברתית שאליה התנגדתי מיומה הראשון שעתוק של רעיונות בורגנים ורצון לקחת את הכוח ההגמוני אך מבלי לשנות ולבזר אותו. וכך יוצא שרוח הקדים שמנשבת בישראל לא מנתצת כלל את אוניות תרשיש, אלא בסך הכול עוזרת לנושפיה ורושפיה לעלות על אותן אוניות ומשם להמשיך את אותה שיטה.

הבעיה היא שרוב משיבי הרוח הם חברים שלי, חלקם אף חברים טובים מאוד ויציאה נגדם תמיד מלווה בירידה לפסים אישיים. אז לרוב אני שותק. אני צופה בתהליכי שכפול הכוח שלהם, אני רואה כיצד הן מאמצות דרכי כוח אשכנזיות הגמוניות ולא רק לא מפרקות אותן אלא מאמצות אותן לחיקו. אני רואה ושותק כי הם לא מוכנים לשמוע אותי כלל, וכל ניסיון לומר משהו חוזר אליי בריקושט אינטרפלטיבי ובמילות גנאי שהשמאל אשכנזי ומזרחי כאחד אוהב להשתמש בהן קרמבו, אשכנזי, פשיסט, גילמנאי, כותב בוויינט, והכי גרוע–  חבר מרכז מרצ.  אז אני שותק, או לפחות מנסה לשתוק.

אולם מדי פעם הם קופצים עם המצאה חדשה שמעלה לי את הסעיף ואני חייב להגיב, הפעם הם יצאו עם שתיים: סרטון הווידאו לקפה גילברטר והמחאה החוזרת כנגד שטר חמישים שקלים.

לסרטון קוראים תעשו מזרחים”. הסרטון מחולק לשני חלקים, החלק הראשון שהוא גם הקומי, מתאר פגישת קופי. האשכנזים זורקים דימויים מזרחיים גזעניים והמזרחים מרימים גבה, האשכנזים גם כמובן לא מבדילים בין מזרחים לסודנים, מבחינתם כל המזרחים הם חפלה, והיא הייתה במימונה וזה לא נראה ככה.

בסופו של דבר המזרחי שאספו אותו מקו ארבע מתנפל עליהם ואומר שהם לא הקופים של אמא שלהם, והמזרחית השנייה מקללת במזרחית טיפוסית.

סופו של הסרטון מראה איך מזרחים צריכים להיות בפסטיבל של קפה גילברטר. עדיין לא הבנתי מה ההבדל בין החלק הראשון של הווידאו לבין החלק השני. אולי בחלק השני המזרחים מלמדים אותנו שרק מזרחי יכול להראות שהוא מזרחי אבל עדיין, מה הבדל בין המבט האשכנזי לבין הכינון העצמאי המזרחי?

אני לא רוצה לראות את עצמי ככפיים והאמת היא שאני לא אוהב בכלל את המוזיקה הזו, לא רואה בה נחותה, מבחינתי היא סתם לא מעניינת. ושוב פוליטיקת הזהויות המתישה כל כך, המזרחים ידברו על אפליה והסללה, על המבט האשכנזי, הם ידברו על מדינת אשכנז ועל האפליה והגזענות (שכמובן קיימת), יענדו עגילים בצורת אפריקה ויניפו את דגלי מרוקו בעודם אוכלים מעדנים טוניסאים. ובעצם כל מה שהם יעשו זה רק להעמיק את הכינון האשכנזי של המזרחי ואת הניסיון הנואל שלהם לקחת את ההגמוניה מהאשכנזי. האם ישראל תהיה מקום טוב יותר אם אורטל בן דיין תחזיק בהגמוניה? לא בטוח. ובכלל, כל השיח של הגמוניה, חזק מול חלש, מסליל מול מוסלל הוא מיושן ואין צורך לקרוא פוקו כדי להבין את זה.

וזה עוד לפני שדיברנו על דימוי האשכנזי החלש שמיוצג בווידאו, ההומו, הנשי זה שלא יכול על הישראלי הצבר החדש ובטח לא לישראלי החום.

שחקי שחקי

האם טשרניחובסקי היה אשכנזי? האם הוא רצה להיות מכונן ככזה? עניין השטרות שהרעיד את המדינה ומשפטה האלמותי של שרי רז : ‘חיפשנו משוררים מזרחים אך לא מצאנו’, חזר למרכז השיח, לפחות בפייסבוק, ואפשר למצוא קריאות להחרמת השטר.

מעבר לכך שמזרחים מודרים מלב התרבות הישראלית, וזה נושא אחר, אני לא רואה שום סיבה מדוע משורר חשוב כמו טשרניחובסקי לא יהיה על השטר וראוי שהשיר אני מאמיןיהיה ההמנון של ישראל.

בית קפה בפריז

קל לכתוב על דברים כאלה כשאני יושב בבית קפה פריזאי בבוקר שמשי. בישראל לא היה לי זמן לחשוב על הזהות שלי כי הייתי עסוק בפרנסה, בצרפת החיים קלים יותר. בצרפת השיח ברובו אינו על זהויות אחרות אלא על מהי הזהות הצרפתית, והרצון של הערבים הצרפתים לומר שהערביות והמוסלמיות שלהם היא בסך הכול עוד זהות צרפתי. כולנו צרפתים אמרתי לחברה צרפתיה קורסיקאית שטענה שמישהו לא צרפתי כי יש לו מבטא שהיא לא מכירה, כולנו צרפתים ואת גזענית! סיימתי.

אני לא רוצה להיות מזרחי כפיים, האמת היא שאני לא רוצה להיות בכלל מזרחי. מבחינת פרקטיקה אני כבר לא נופל לתוך המשבצת הזו: אני טבעוני, “אין דבר כזה טוניסאי שלא אוכל טונהאמר לי פעם המלצר במסעדת טוניס טוניסבבלוויל. אני לא אוהב מוזיקת חפלות, אני בטח לא אדם דתי, אני לא רואה ברבנים מקור סמכות או חוכמה, הרב עובדיה יוסף ושס לא שונים מבחינתי מכוהני דת קיצוניים אחרים, ואני מאמין בחינוך אוניברסלי עם מחיר של מחיקת זהויות.

לא מזרחי אידיאלי.

אני מודע לגזענות שיהודי אירופה הפעילו על יהודי ארצות ערב, אך כשם שאני מסרב להיות אויב של ערבים, כך אני גם מסרב להיות אויב של אשכנזים (מה שזה לא אומר, אשכנזי’). אני מאמין שיש דרך אחרת להתמודד עם העבר, והתנאי הראשון הוא לייצר גשר, סרטונים כמו הווידאו כאן לא בדיוק עוזרים לכך.

אני לא תומך ברוח הקדים שנושבת בישראל כי אין לי רצון להחזיק בהגמוניה, כל אשר אני רוצה הוא עולם ללא מרכז כוח, המאבק המזרחי החדש לצערי לא מוביל לעולם הזה. אך אמשיך להאמין בעולם אחר ואקום ואאבק ברגע שאראה קבוצה שאינה שואפת להגמוניה אלא לביטולה המוחלטעד אז אמשיך להאמין

כי גם ברעות אאמין,

אאמין, כי עוד אמצא לב,

לב תקוותי גם תקוותיו,

יחוש אושר, יבין כאב.

אאמינה גם בעתיד,

אף אם ירחק זה היום,

אך בוא יבוא ישאו שלום,

אז וברכה לאום מלאום.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על כפיים

  1. המחסנאית הגיב:

    כמוני כמוך. אני לא מלוד ולא גדלתי בעוני מחפיר ואני גם רק חצי מזרחית חצי אשכנזית. אבל מזדהה מאד עם השאר. לא אוהבת את הרוח המזרחית החדשה המילטנטית שהיא גם יהירה מאד לטעמי . היטבת לתאר.

  2. קובי השפוי הגיב:

    כפיים, מה אני אגיד?
    פשוט לא מסכים איתך.
    נולדתי כמוך, מזרחי עם סיפור, משפחה חד הורית מרובת ילדים וכו'. המשפחה איכשהו שרדה וטיפסה, אבל חייב לומר – כמזרחים הצלחנו *למרות*. לא בלי צל, ובטח שלא *בגלל*. והמזל שלנו שאנחנו יחסית בהירים, ובעלי תווי פנים עדינים שניתן לטעות בהם כאשכנזים.
    הלמרות הזה שגדלתי בצידו, גדול פי כמה וכמה כשמדובר בחבריי, אקדמאים משכילים וחנונים בעלי עור קצת שחום שלא עברו סלקציה, נכשלו בראיונות עבודה, נאספו ע"י המשטרה כשהיה צריך חשוד מזדמן וכיו"ב.
    הם שמעו את סיפורי הוריהם וקלטו על בשרם איך עושים להם את זה שוב רק בתצורה קצת אחרת, ואתה יודע מה? אולי עם האספרסו בצרפת הכל נראה קצת רחוק וקצת ורוד יותר.
    אבל האמת היא, כפי שאפילו אני עם התוים האשכנזים חשתי על בשרי, שההגמוניה עדיין כאן והאפליה הסמויה עדיין כאן והסטטיטיקות מוצקות. יש שווים יותר ושווים פחות.
    אז כן, נקים קול זעקה אולי מעט חסר-פרופורציה בנושא השטרות,
    ונעשה סרטונים שיביכו את ה"אשכנזי" (מי שזה לא יהיה),
    ומצעק ונזעק ונבכה ונצרח ונציף כל עוולה הקלה שבקלות,
    ונשאף – לפחות לחתיכה – מאותה הגמוניה מדוברת. כי לגמרי שלנו הרי כולם יודעים שהיא לא תהיה, אז מה שנותר הוא לפחות למשוך קצת את השמיכה לכיוון שלנו.

  3. ואיך בדיוק תייצר את אותו עולם אוטופי חסר מרכז כשאתה לא מחזק את הנקודות שיש להן מעט כח? הסירוב שלך למרכז כח מדומיין בעתיד מונע ממך מלפרק את מרכז הכח המדכא בהווה.

  4. אמיר הגיב:

    מי שצריכה להיות על המוקד היא המערכת שמשכפלת ומעתיקה את הסטריאוטיפ הגזעני.
    לא אלו שחותרים תחתיה

  5. אילנה שזור הגיב:

    כתיבה משובחת, חשיבה מבריקה, בחירה חופשית. בהבדלי דקויות מילה במילה אני איתך, בכתבה זה והבדל מגדרי וגילי. מה שכן, את החופש שלי אני לוקחת כמזרחייה מהודו. (שכנה של לוד, מושב מצליח לשעבר…) קוראים לזה אנרכיזם וזה טוב.
    יישר כוח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s